ניתן לחלק מערכות דיסטילציה לקטגוריות הבאות:
Distillation Simpliple : זוהי שיטת הזיקוק הבסיסית ביותר. על ידי חימום בהדרגה של התערובת, המרכיבים בה מאדים ונאספים בזה אחר זה. השפעת ההפרדה של זיקוק פשוט עדיף על אידוי פלאש, אך דיוק ההפרדה עדיין מוגבל בגלל חוסר הזיקוק.
Distillation: הזיקוק מבוסס על נקודת הרתיחה או על לחץ האדים של כל רכיב בתערובת. זה מבוסס על אידוי ריבוי ועיבוי כדי להשיג הפרדה ברמה גבוהה. מערכת הזיקוק משלבת אידוי ועיבוי מרובים כדי להשיג הפרדה מדויקת.
זיקוק VACUUM : לחץ ההפעלה הוא בדרך כלל מעל 10^4 PA (לחץ מוחלט), המתאים לטיפול בחומרים שקל להתפרק בלחץ גבוה או שיש להם נקודת רתיחה גבוהה. על ידי צמצום לחץ ההפעלה, נקודת הרתיחה של החומר מופחתת, ובכך משיגה הפרדה וטיהור.
vacuum Distillation: לחץ ההפעלה הוא בין 10^2-10^4 Pa, המתאים לחומרים רגישים לטמפרטורה והפכפכים. זיקוק ואקום משפר את יעילות ההפרדה על ידי הפחתת לחץ ההפעלה.
זיקוק וואקום בהיר: לחץ ההפעלה הוא בין 1-10^2 Pa, המתאים להפרדת נקודת רתיחה גבוהה, צמיגות גבוהה או חומרים מפורקים בקלות. לזיקוק ואקום גבוה יש דרישות גבוהות מבחינת יציבות המערכת ואמינות.
זיקוק שטח-סת או זיקוק מעין-מולקולרי: לחץ ההפעלה הוא בין 10^-2-1 PA, המתאים במיוחד לטיפול בחומרים הרגישים ביותר לטמפרטורה או הפכפכה. זיקוק של מסלול קצר דורש תכנון ואופטימיזציה של ציוד מיוחד.
זיקוק Molecular: לחץ ההפעלה הוא בין 10^-1 ~ 10^-2 Pa, והפרדה מושגת על סמך ההבדל בנתיב החופשי הממוצע בין מולקולות. זיקוק מולקולרי מתאים לטיפול בתערובות נוזליות רתיחות גבוהות, רגישות לחום ותערובות נוזליות בעלות צמיגות גבוהה.
סוגים שונים של מערכות זיקוק כל אחד מהם יש מאפיינים והיקף היישום שלהם. בחירת שיטת הזיקוק המתאימה תלויה בדרישות ההפרדה הספציפיות ובמאפייני החומר.
